#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"שלה.
תנן שלש תיבות הן. מה הן ומה דינן ומדוע? "	"תיבה שפתחה מצדה טמאה מדרס,
שמשמשת שכיבה עם מלאכתה שמשתמשים בה דרך פתחה ואין צריך לומר לשוכב עליה עמוד ונעשה מלאכתנו. [וכל המטמא מדרס
מטמא גם טמא מת כמבואר בעמ' ב'].<br>תיבה שפתחה מלמעלה טמאה טמא מת ומשאר הטומאות נהיית ראשון לטומאה דכלי הוא לטומאה,
ואינה מדרס דאינה מיוחדת לשכיבה.<br>תיבה הבאה במדה טהורה מכלום, דהיינו תיבה גדולה שאינה מיטלטלת מלאה ויש לה חלון
מלמעלה להשתמש בתוכה, לשכיבה אינה ראויה הואיל וחלונה מלמעלה ולשאר טומאות אינה ראויה דאינה מיטלטלת
מלאה."	שבת פד.		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"שלו.
באיזה מפץ שאלו מנין שנטמא ממת ומה התשובה לשאלה זו?
"	"רש""י פירש במפץ של עץ
ור""ת (בתוד""ה מפץ) פירש במפץ של שיפה ושל גמי
ובד""ה והא בתי' ב' פירשו בין בעץ בין בשיפה וגמי. בברייתא ענו שנלמד בק""ו, ומה פכין קטנים של חרס
שאינם מקבלים שום טומאה מזב טמאים באהל המת, מפץ שטמא במשכב הזב אינו דין שיהיה טמא במת. ובתוס' (ד""ה מה) הקשו היכי עביד ק""ו מפכין קטנים מה לפכין קטנים
שמטמאין מאוירן תאמר במפץ וכו' ותירצו דאיכא למימר שאר כלים יוכיחו שאין מטמאין מאוירן ומטמאין במת אף אני אביא
מפץ, מה לשאר כלים שכן נעשין אב הטומאה פכין קטנים יוכיחו, וחזר הדין."	שבת פד. -פד: ותוס'		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"שלז.
מנין שמדרס כלי חרס טהור? "	"לחזקיה דאמר קרא ואיש אשר
יגע במשכבו, מקיש משכבו לו, מה הוא אית ליה טהרה במקוה אף משכבו נמי רק אם אית ליה טהרה במקוה, לאפוקי כלי חרס
דלית להו טהרה במקוה. וכתבו התוס' (ד""ה מה) דאין
צריך במשכבו שיהיה ממש כזב שצריך לטבול דווקא במים חיים. דבי ר' ישמעאל תנא כמשכב נדתה יהיה לה מקיש משכבה לה,
מה היא אית לה טהרה במקוה אף משכבה נמי אית ליה טהרה במקוה, לאפוקי כלי חרס. לרבא מדכתיב וכל כלי פתוח אשר אין
צמיד פתיל עליו טמא, הא יש צמיד פתיל עליו טהור, מי לא עסקינן דיחדינהו לאשתו נדה וקאמר רחמנא טהור. ופירש
רש""י שכל דבר טמא אינו חוצץ מפני הטומאה אלא ש""מ דלא מיטמא מדרס אפילו ישבה עליו, ובהיסט נמי לא מטמא
דאינו בא לכלל מגע. ור""ת (בתוד""ה מי) כתב
שמטמא בהיסט, אבל מה שמטמא בהיסט הוא משום שהוא כנוגע בתוכו, וכיון שאין לו טומאה מגבו אין טומאת היסט מחשיבו
שהוא מקבל טומאה לענין שלא יציל באהל המת. ולר""י לא מיירי קרא אפי' ישבה עליו אשתו נדה או הסיטו אלא שייחדו
לה, דאם כלי חרס היה מטמא מדרס לא היה מציל בצמיד פתיל אפילו לא ישבה עליו, כיון שיכול לקבל טומאה אין לו לחוץ
באהל המת."	שבת פד. - פד: ותוס'		
